טלאל אבו גאמע, חובש בכיר במד"א המתגורר בערערה, משחזר את היום הראשון למלחמה:
"התעוררתי משינה מקולות של נפילות בשטח פתוח ליד הבית שלי, התקשרתי למוקד מד"א והגעתי מיידית לתחנה. ארגנתי את כל הציוד שכולל שכפ"צים וקסדות כי ידעתי שהמצב לא יהיה טוב. עמדתי בתחנה, פתאום שמעתי בום מאוד חזק וראיתי עשן שחור. התקשרתי למוקד ואמרתי להם שיש נפילה בשכונה 4, נסעתי לשם במהירות ובדרך הבן שלי התקשר אליי, שמעתי הרבה צעקות ברקע, שמעתי אותו אומר "מת, מת".
הגעתי לשם והתקדמתי ברגע, המשפחה הייתה במקום, ראיתי את בן דוד שלי, בן ה-4 שוכב מחוסר הכרה על הרצפה. היה לי ברור שהוא נפצע באורח קשה מאוד, פיניתי אותו באמבולנס לבית החולים – שם לצערי קבעו את מותו. אחר כך הבנתי שאין ברירה ולמרות שכולם במשפחה שלי היו בטראומה מהאירוע, ידעתי שאני חייב להיות חלק מהצוות, וחזרתי לעבודה. אנחנו חייבים להתגבר ולהיות חזקים.
אני במד"א כבר 30 שנה, ראיתי הרבה דברים בחיים בתור חובש במד"א, דבר כזה אכזרי לא ראיתי בחיים, אין להם לב, לא יודע איך הם עשו את הדברים האלו".
