מלחמת חרבות ברזל

היום ה-258 ללחימה

לחצו ותרמו
להצלת חיים

כונן מד"א-הצלה דרום, יעקב אביעזרי, ששרד היתקלות עם מחבלים,מספר על אירועי השבת השחורה

חג שמחת תורה. אני מתעורר לקולות פיצוצים ומסתכל על השעון. אני מנסה לחזור לישון ולהתעלם מרעשי הפיצוצים.

"חג שמחת תורה. אני מתעורר לקולות פיצוצים ומסתכל על השעון שמציג את השעה 07:23. אני מנסה לחזור לישון ולהתעלם מרעשי הפיצוצים.

לאחר מספר דקות של ניסיונות לחזור לישון פתאום הטלפון שלי מצלצל, הפעם השעה 07:41 על הצג: 101. אני שומר שבת, אבל אם מתקשרים ממגן דוד אדום זה כנראה מקרה של פיקוח נפש. אני עונה לשיחה, בצד השני עולה מולי מוקדנית שאומרת לי "סליחה על ההפרעה אבל יש אירועים חריגים בדרום, עדיין אין פרטים מדויקים ומכיוון שיש אצלך אמבולנס לכוננות שבת אני צריכה לתת לך מספר דגשי בטיחות..

המוקדנית מסבירה לי שבזמן אזעקה יש לעצור את האמבולנס ולרוץ למרחב המוגן ואז המשפט שלה נקטע, היא לוקחת אוויר ואומרת לי: "נכנס לי אירוע חריג באזור צומת נתיבות. אתה מוקפץ ברגע זה.."

אני טס לאמבולנס בדרכי לכתובת האירוע. במהלך הנסיעה אני מקבל במערכת מידע על האירוע: "פעילות חבלנית עוינת – חבלה קשה." המוקד עולה מולי בקשר ומפציר בי לגלות משנה זהירות.

אני מגיע לכתובת ורואה שם אמבולנס ראשון שסגר מקום ולידו מספר ניידות משטרה. בתוך ליבי אני רגוע, האזור מרגיש מוגן ושהכל בסדר. אני פותח את דלת האמבולנס בכדי לרדת לעזור לטפל בפצועים, צעד אחד ופתאום ירי כבד נורה לעברנו. בזמן הזה עוד לא באמת קלטתי את משמעות הרעשים, ולא הבנתי את גודל המקרה. החובש באמבולנס השני צועק ומצווה עליי בתוקף לתפוס מכסה!

בזמן שאני שוכב על הרצפה האסימון נופל. אני סוף סוף מתחיל להבין, מחבלים יורים עלינו! כל זה התרחש תוך מספר שניות. מספר שניות שלעולם לא יחזרו לאחור. אזרחים רבים שנקלעו לאזור נפגעו כתוצאה מהירי. השוטרים שהיו שם הצליחו לנטרל את המחבלים שירו לעברינו. כשהמחבלים חוסלו, אחד השוטרים מסמן לי לקום לקחת את הפצועים ולטוס איתם לבית החולים.

מספר פצועים העלנו לאמבולנס הראשון, חלק אחר מהם עלו עם אמבולנס נוסף שבדיוק הגיע, ובאמבולנס שלי עלה חייל שנורה בכתף. אני עולה מיד לאמבולנס במטרה להתחיל את הפינוי אבל אז מגיע רכב צבאי שחוסם אותי באגרסיביות וממנו יורדים מספר חיילים שצועקים לי "עזרה! עזרה!"

אני מסתובב ורואה שהם מוציאים משם שני פצועים שחולצו מבארי. היה מדובר בזוג צעיר. שניהם קטועי רגליים כתוצאה מירי מחבלים כבד. את הגבר הוריתי בזריזות להכניס לאמבולנס שלי ואת בת זוגתו לאמבולנס הראשון ואני נוסע, נוסע ולא מסתכל לאחור! נוסע הכי מהר שאפשר! הפצועים הללו חייבים בית חולים ואני אעשה הכל כדי שהם יגיעו לשם בחיים!

נוף הדרך היה שונה מהרגיל באופן קיצוני. רכבים בוערים בצדי הדרך. שדות ופרדסים שהעלו כמויות אדירות של עשן שחור. בקושי רואים את הדרך והריח? ריח שלא אשכח בחיים, ריח של מוות, של גופות שרופות אבל אין זמן לחשוב. המטרה שלי היא ברורה ואני מרוכז רק בה. בראש שלי מהדהד רק קול פנימי אחד שזועק – תציל אותם.

מוקד מד"א כבר ביקש מבית החולים להכין את חדר הטראומה. כל הדרך אני מתחנן בפני המטופלים לא להירדם לי, לא לעצום את העיניים! אומר להם שעוד רגע אנחנו מגיעים! עוד רגע אחד קטן! רגע שברגעים אלו הרגיש כמו נצח.

ואז סוף סוף אני מגיע למיון בבית חולים סורוקה, ומוביל את הפצועים שלי מיד לחדר הטראומה. במקביל מדווח לאחראית שם שיש עוד מספר אמבולנסים שבדרך..

גם כאן בבית החולים החלה מלחמה. למרות שבמלחמה הזו אין חיילים, יש רופאים ואחיות. למרות שהמלחמה הזו לא נועדה להרוג, היא נועדה להציל חיים. למרות שעדיין כמות ההרוגים במלחמה הזו הייתה משהו שלא תיארתי לעצמי שיהיה. למרות שלא ידעתי זאת באותם הרגעים.

בזמן שהמטופלים שלי נמצאים בידיים טובות, בידיי הרופאים שעושים הכל על מנת להציל את הפצועים אני עושה את דרכי מהמיון חזרה לאמבולנס, כולי שמחה שהצלחתי לעמוד במשימה..

מניע את הרכב וחוזר לתחנת מד"א נתיבות בכדי לשטוף את האמבולנס מכל הדם שהיה בו, במקביל אני מתקשר לחברים שלי במד״א ומבקש מהם להצטרף אליי לאמבולנס שלי למקרה ויצטרכו אותנו שוב.

 בזמן שהותנו בתחנה לפתע מתחילה אזעקה, אנחנו נכנסים למרחב המוגן ופתאום פיצוץ עז נשמע. אני מסתכל על הצוות שלי וכולנו מבינים, לא מדובר בעוד יירוט של כיפת ברזל. חצי דקה לאחר מכן המוקד מאמת את חששנו – "יש פגיעה ישירה".

מיד עולים על ציוד מגן ונוסעים לכתובת. במקום, ילד כבן 16 ללא רוח חיים ועוד 2 במצב קשה. מדובר בסבא, אבא ובן. אנחנו מיד מתחילים לבצע פעולות מצילות חיים, עוצרים דימומים וטסים לכיוון בית החולים אבל מצבם קשה מאוד! אני פורץ בקשר ומבקש מהמוקד לשלוח לי חבירה מול צוות טיפול נמרץ. החבירה התבצעה בצומת גילת. לאחר יומיים גילינו בדיעבד שהמטופלים לא שרדו.

השבת השחורה הזו, הייתה היום שפיננו עשרות פצועים בדרגות פציעה שונות לבתי החולים, לניידות טיפול נמרץ ולמסוקי מגן דוד אדום. שוטרים, חיילים ואזרחים. עבורי ״שבת שחורה״ זה לא סתם מונח. השבת השחורה הזו, הייתה היום המגואל ביותר בדם שחוויתי. כמויות דם אדירות, דם סמיך, שכבר איבד את צבעו האדום. בכמויות כאלו הדם כבר נראה שחור.

שבת שנצבעה בדמם של כל כך הרבה קורבנות, זוהי אותה שבת שחורה. אציין שעברתי הסמכת ראשי צוותים בסך הכל שבועיים לפני השבת השחורה. ניסיון שהייתי אמור לצבור במשך שנים הלאה, נצבר ביום אחד. בחיים שלי לא דמיינתי שאתקל בסיטואציה כזו, גם לא בחלומות הכי רעים שלי.

את הימים לאחר השבת השחורה המשכתי לתמרן בין מילואים בצה״ל לבין המשמרות במד"א. בין לחימה לבין הצלת חיים. מנסה לתרום בכל מקום ורגע ער שיש לי. כאן גם המקום לציין שאני משתתף בצערם של אלו שאיבדו את יקיריהם, ואל אלו שאת חייהם לא הצלחנו להציל. כולי תקווה שנראה ימים טובים יותר.'.

לתרומה למד"א לחצו כאן

דילוג לתוכן