מלחמת חרבות ברזל

היום ה-140 ללחימה

לחצו ותרמו
להצלת חיים

מאלק, חובש בכיר וחניך בקורס פראמדיקים מתחנת רהט משתף באירועי ה- 7 באוקטובר

"יום שבת שעה 6:32, מקבל שיחה מחבר שהוא בדרך ליישוב צוחר ויש צבע אדום, אמרתי לו שאני יוצא למשמרת. שמעתי על אזעקות צבע אדום בכל הדרום ולא ממש עיכלתי את העניין.

גיבורי ה – 7 לאוקטובר נחשפים. והפעם, מאלק, חובש בכיר וחניך בקורס פראמדיקים מתחנת רהט:

"יום שבת שעה 6:32, מקבל שיחה מחבר שהוא בדרך ליישוב צוחר ויש צבע אדום, אמרתי לו שאני יוצא למשמרת. שמעתי על אזעקות צבע אדום בכל הדרום ולא ממש עיכלתי את העניין.

אני והפראמדיק, שהוא מנהל האשכול מקבלים שיחה מסגן מנהל מרחב ודיווח על מתקפת אמת. הוא אומר שצריך לאייש את כל הרכבים.

 אני, כעוזר מנהל תחנה, מתחיל לבצע שיחות לנהגים שיבואו להפעיל אמבולנסים. בתוך חצי שעה מהאזעקה הראשונה כבר היינו באיוש מלא. את צוות משמרת הלילה אני לא משחרר, והם נשארים לענות לקריאות חרום.

בשעה 07:15 מקבלים הזנקה ראשונה לכיוון נתיבות לאחר דיווח על אירוע ירי. בדרך אני מתארגן עם קסדה, שכפ"ץ ומקבל דיווח שעל הציר שאני נוסע בו ישנם מחבלים ברכב לבן, שיורים על אנשים.

אני ממשיך בנסיעה זהירה ושומע בקשר שיש כבר מספר הרוגים ופצועים. אני מתקדם למקום ופתאום רכב לבן חוסם אותי, לא עיכלתי את הסיטואציה. מהרכב ירדו חיילים ישראלים ומסרו לנו 3 פצועים, 1 חייל ושניים אזרחים וכולם במצב קשה.

עצרנו לטפל בהם ולייצב את מצבם, ופתאום נשמעת אזעקת "צבע אדום". שניה לאחר מכן הרקטה נופלת בסמוך לנו ואנו מרגישים את ההדף. למרות הכל, המשכנו בטיפול ופינינו 3 במצב  קשה.בין לבין עולה איתנו נהג מתנדב ויוצאים לחבירה עם אמבולנס של מד"א, שמעביר אלינו 5 פצועים שמצבם של שניים מהם קשה, ושלושה במצב בינוני לאחר נפילת רקטה על ביתם.

בדרך לאירוע חובר אלי עוד רכב צבאי שהעביר לנו 2 פצועים מירי במצב קשה וקשה מאוד. אני מתחיל לטפל בהם כמו שלמדתי בקורס פראמדיקים, זוכר פרוטוקולים, מינוני תרופות, עצירת דימומים, מתן טיפול מתקדם ועוד. נלחם על החיים שלהם.

בדרך לבית החולים אחד החיילים אומר לי "אנחנו בני דודים ואתה תעזור לי, נכון?" עניתי לו בביטחון "בוודאי. אנחנו עם אחד וכולנו ביחד." פינינו אותם לבית החולים תוך כדי טיפול לאורך כל הנסיעה.

במהלך המשמרת סרקנו זירות נפילה וירי, הענקנו טיפול רפואי, הרגענו נפגעי חרדה ועזרנו לפנות אזרחים ותוך כדי הטיפול אני דואג לחברי ששלחתי לתחנת צוחר, כי שם חשבתי שיהיה שקט יותר, והתברר לי בדיעבד שזו הייתה זירה מלחמה אמיתית ומלאה בדם.

סיימתי משמרת מאוחר. חזרתי הביתה לשעתיים ושוב חזרתי למשמרת. עוד מקרים ועוד אירועים ועוד הרוגים ועוד פצועים. כך, ימים שלמים של מאבק להצלת חיים."

לתרומה למד"א לחצו כאן

מאמרים נוספים

נוכח ירי הטילים הבלתי פוסק בצפון. הדאגה שלו לתושבי העיר, לעובדים ולמתנדבים ובוודאי למשפחות שפונו ונמצאות במקום בטוח – גדולה.
מפרוץ המלחמה הפכו וקנין ושייר לכוח חלוץ רפואי בחזית הצפונית, אשר מפנים פצועים תחת אש ובתנאי שטח קשים.
אורלי , שמתגוררת בחצור הגלילית ועובדת בקריית שמונה במרחב ירדן מספרת על הלחימה בצפון:
טל זנזורי, בת 28, קצינת משמרת מוקד נגב ובמוקד הארצי של מד"א, משתפת באירועי השבת השחורה
טוען עוד מאמרים...
דילוג לתוכן