בדיוק חודש עבר מאותה השבת השחורה של ה- 7 באוקטובר, ואני עדיין לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב את מה שעברתי באותה השבת ובשבועות האחרונים.
בשבת בבוקר של שמחת תורה בשעה 06:30 אני מתעורר לבית הכנסת ושומע מרחוק הפצצות
בעודי מתפלל ומחכה בקוצר רוח ל"תיקון הגשם", מי שמכיר את המושב ואת התפילות יודע שזה השיא של החג, מתקשרים אלי ממגן דוד אדום (אני עובד ככבאי ומתנדב במד"א), מסבירים לי את המצב ומבקשים ממני לבצע משימה -אולי הכי קשה שביצעתי כל חיי. ביום שישי של אותה השבת השתחררתי מבית החולים לאחר ניתוח וסבלתי מכאבים קשים. כמובן שאני נרתם למשימה. מתקשר לחברי מוטי פרידמן ומבקש ממנו להצטרף אלי וכמובן שגם הוא נרתם.
המשימה הייתה לקחת משאית של מד"א לנסוע לדרום ולהתחיל לאסוף גופות של חיילים שנפלו בקרב.
במהלך הנסיעה לדרום אני מקבל צו 8, מתקשרים מהמילואים שצריך להגיע כמה שיותר מהר ולהתחיל הערכות ולהבין מה קורה אבל אני בקונפליקט מאוד גדול כי אני גם כבאי גם חובש במד"א וגם צלף בצבא, כל התפקידים חשובים ומשמעותיים ,אבל כרגע אני בדרך למשימה חשובה ומבין שפה אני כרגע יותר משמעותי אז אני מסביר יפה לצבא וממשיך במשימתי .
בנוסף בדרך לדרום אני מנסה להבין מה קורה שם מנסה להבין איפה המחבלים שלא ניתקל בהם אבל הכל היה מעורפל לא ידוע עד לאיפה המחבלים הגיעו ואני פשוט מתחנן לאלוהים שישמור עלינו ויהיה בסדר.
לא רוצה לפרט את תיאורי הזוועות, ולא מאמין שיש דרך לתאר את ההרגשה למי שלא היה שם, פשוט תופת, דברים שקשה לראות, גופות של חיילים במצב מזעזע, וריחות שאין לתאר .
מי שמכיר אותי יודע שמגיל 15 אני חיי ונושם את תחום הצלת החייםף וראיתי המון זוועות אבל דבר כזה ותחושות כאלה לא חוויתי מעולם וכמובן שברקע יריות ופיצוצים כל רגע.
מסיימים להעמיס את בגופות על המשאית ולוקחים אותם לזיהוי צבאי ומשם לרבנות במענך צריפין להמשך תהליך קבורה.
סיימנו את המשימה ביום ראשון לפנות בוקר העיניים כבר נעצמות מגיע הביתה ומנסה לעכל את מה שעברתי .
נחתי כמה שעות ומקבל שום פעם פלאפון ממד"א הפעם לרדת לשדרות בתור צוות טיפול נמרץ.
הגעתי לתחנה בודקים את האמבולנס ומתחילים לצאת לנסיעות, הגענו לזירות שפשוט קשה לתאר במילים, חיילים ואזרחים פצועים קשה כתוצאה מירי ומהיתקלויות עם מחבלים, וכן פצועים מהרקטות.
בין אירוע לאירוע בזמן שאנחנו יושבים בתחנה ומחכים לנסיעה הבאה אנחנו מקבלים גופות של חיילים ואזרחים ומניחים אותם במתנ"ס מאחורי התחנה במסודר עד שיגיעו לקחת אותם לקבורה.
כל זה במקביל לעבודה שלי בכבאות והצלה מקום עבודה שאני כל כך אוהב ומרגיש כל כך משמעותי.
את אותם חיילים שלקחתי בשבת השחורה אני לא אשכח לעולם :
חן בוכריס הי"ד, אפיק רוזנטל הי"ד , יפתח יעבץ הי"ד ,פלג סאלם הי"ד, יעקב קרסנינסקי הי"ד
לתרומה למד"א לחצו כאן