"בשבת השחורה התעוררתי בבוקר מקולות המטחים וביקשתי מאשתי שתדליק את הטלוויזיה" מספר צבי רידר, חובש ונהג אמבולנס מתנדב במד"א מקיבוץ סעד במועצה אזורית שדות נגב. "לא היו עדיין דיווחים בחדשות אבל הבנתי שמתרחש משהו לא רגיל. יש לי נקודת תצפית מהגג ועם משקפת שפונה לכיוון עזה הסתכלתי וראיתי את הטנדרים של המחבלים חודרים לישראל.
הזנקתי את כיתת הכוננות שגם אני חבר בה, אבל בגלל שאני נהג האמבולנס של הישוב החלטתי שאני מתרכז בהצלת חיים. בערך בשעה 7 בבוקר התחילו להגיע פצועים לשער היישוב, בלי לחשוב פעמיים לבשתי את האפוד והשכפ"ץ של מד"א ויצאתי אליהם. הגעתי וראיתי כמה פצועים, רובם היו צעירים מהמסיבה ברעים. ביצעתי מיון ראשוני על מנת להעריך את חומרת הפציעה שלהם ובמקביל עדכנתי את מוקד נגב שאני מתחיל בפינוי לבית החולים ושיערכו להגעתי. בדיעבד הבנתי שכל הציר שנסעתי בו היה מלא מחבלים. רק אחרי שהגעתי לבית החולים קלטתי שהבן שלי נעדר ושלא הייתה לי שום תקשורת איתו, בשעה 11 בבוקר הוא כתב שהוא לא יכול לדבר ושיש רעש בחוץ. כשעה לאחר מכן, אחיו התקשר אליו ומחבל ענה לו בערבית."
כאשר קמתי מהשבעה נסעתי להלוויה של מתנדבת מד"א ירין פלד ז"ל. היה לי חשוב להגיע להלוויה שלה. את ירין אני מכיר גם כמתנדבת מד"א, אבל גם מיחידת הטיפול הנמרץ הצבאי שירין הייתה חלק ממנו במסגרת השירות הצבאי שלה, ובאו להתארח אצלנו בבית לארוחות לא מעט פעמים.
בהלוויה הבנתי איזו משפחה ענקית ותומכת זו משפחת מד"א. אני מבקש מכולם להרים את הראש, אנחנו הרוח של הלוחמים בחזית, עם ישראל חי".
