אוריין דנינו, חובשת רפואת חירום בשירות לאומי בקריית שמונה. כשפתחה את הטלוויזיה ב -7 לאוקטובר היא הבינה מיד שאירוע בסדר גודל כזה דורש היערכות מידית. ראשית ווידאה שכל בני משפחתה מוגנים, ולאחר מכן התקשרה לתחנת מד"א והציעה עזרה.
אוריאן נזרקה למים העמוקים ללא הכנה, וכבר בימים הראשונים למלחמה נקראה לטפל בנפגעים כתוצאה מירי נ"ט על רכב: "הזירה הייתה קשה. מצאנו במקום 3 נפגעים כשמצבו של אחד מהם הוגדר קשה והשניים האחרים הוגדרו במצב קל. העשן וריח הירי בלטו במיוחד. הענקנו לפצועים טיפול מציל חיים בשטח ופנינו אותם לבית החולים בעיר".
כמה ימים לאחר מכן טיפלה אוריאן בחקלאים שנפצעו מירי נ"ט במרגליות. יישוב המטווח תכופות: "רכב שהיה בזירה חבר אלינו עם פצוע קשה. העלינו אותו לניידת הטיפול הנמרץ והתחלנו לעצור דימומים ולייצב את מצבו. במהלך הטיפול בו נשמעה התרעה עקב חדירת כלי טיס למיקום בסמוך אלינו. המשכנו את הטיפול בו וקיווינו שהאיום יוסר במהרה. זו לא הפעם היחידה שטיפלנו תחת אש".
אחד המקרים הזכורים לה ביותר, וכזה שהתפרסם רבות גם בכלי התקשורת, התרחש רק לפני שלושה שבועות: "התחלנו את הבוקר במטח כבד לעבר העיר ודיווח על 5 זירות נפילה. יצאנו לזירת נפילה במפעל בעיר ושם חולץ אלינו אחד העובדים שהיה לכוד ללא פגע וסיפר לנו שחברו עדיין לכוד. האש בערה, המקום התמלא עשן, התקרה החלה לקרוס ושמענו פיצוצים מתוך המפעל. הרחקנו את כל הנוכחים כדי למנוע פגיעה בהם. לאחר שהכבאים חילצו את הלכוד הם העבירו אותו אלינו. מדובר בגבר כבן- 25, שהיה מחוסר הכרה, ללא דופק ונשימה עם חבלה רב מערכתית קשה מאוד. לא נותר לנו אלא לקבוע את מותו. זה היה מאוד עצוב. משם פנינו גם אדם נוסף שנפגע משאיפת עשן כשניסה לחלץ את הפצוע בכוחות עצמו".
כדי להתמודד עם מקרים קשים כאלה דרושה מעטפת חזקה מאוד, ואוריאן אכן מתגאה במעטפת הפרטית שלה: "אומנם המשפחה שלי מפונה לירושלים ואיננו מתראים בכל יום, אבל היא תומכת בי מאוד. הם יודעים שאני עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר וגאים מאוד".
אוריאן יכולה הייתה להתפנות עם המשפחה אבל בחרה להישאר ולהציל חיים תחת מטחי טילים: "גדלתי פה בקרית שמונה. העיר הזו קטנה וכולם מכירים את כולם. לא הרגשתי שאני יכולה לעזוב את העיר שגדלתי בה, להניח מאחוריי את כל הילדות שלי, את החוויות והזיכרונות שצברתי. ולכן גם אם המלחמה בצפון תתפוס תאוצה ותתרחב – אני אשאר פה. אשאר לטפל בפצועים, אשאר ואתן מעצמי 100%. יש לי בתחנה חברים שהם כמו משפחה. זה משהו שאין לתאר במילים ויחד אנחנו נעשה את המשימה הזאת בהצלחה".
לתרומה למד"א לחצו כאן
