שי שטרית בן ה-19, מתנדב מד"א ותלמיד ישיבת ההסדר בשדרות, קם מוקדם בבוקר ה-7.10.23. "קמנו לעוד שבת, בלב מתכוננים לשמחת תורה מרגשת בישיבה, כשלפתע האזעקות החרידו את הכל. מטחים כבדים, אזעקות שלא נגמרות ואז הטלפון התחיל לצלצל"
כמתנדב מד"א ישי הוזנק מהר מאד לטפל במקרי חירום. "הטלפון שלי לא הספיק לרטוט ולדווח על כל מקרי חירום" הוא נזכר. "כאן ירי בחזה, שם פציעה קשה. הבנתי שמשהו אחר מתרחש ולא רק ירי רקטות. זה היה מוזר. לא הבנו מה בדיוק קורה, רק שמדובר באירוע בטחוני משמעותי. חברי המתנדב במד"א, מאיר, ואני יצאנו מייד ברכב על מנת להגיב לקריאות ולהעניק עזרה ראשונה לנפגעים. צירפנו אלינו שני חיילים מהישיבה לכל צרה שלא תבוא. לא היה לנו מושג מה מצפה לנו".
"יוצאים מהישיבה, פונים ימינה לרחוב הראשי ומגיעים לתחנת המשטרה". לעיניהם של חובשי מד"א נגלה מחזה בלתי נתפס: עשרות מחבלי חמאס, חמושים ועוטים סרט ירוק, יוצאים מרכבי טויוטה לבנים ומסתערים על תחנת המשטרה בעיר. כמה מהם קלטו את הרכב המתקרב והחלו לירות לעברו.
"היתה לי תגובה של אינסטינקט" משחזר ישי. "לא חשבתי, פעלתי על אוטומט – עשיתי פרסה, עליתי על מדרכה כדי להרחיק את חבריי מהסכנה, ואז הרכב נכבה פתאום. זה היה הנס הראשון שלנו באותו יום – האוטו לא זז באזור שורץ מחבלים, חשופים לחלוטין. אני מנסה לוחץ על הגז ובינתיים אחד החיילים שאיתי ברכב יורה לעבר המחבלים. לא יודע איך, אבל זה עבד, הם לא הסתערו עלינו. כל הזמן הזה יש חילופי אש. בסופו של דבר הצלחנו לנסוע משם חזרה לישיבה. תוך כדי כך דיווחנו למוקד מד"א על המתרחש".
"כשהגענו לישיבה עצרנו את התפילה והזהרנו את החבר'ה. בישיבה כולם שומרי שבת ולא מחוברים לטלפון וזה היה גם מוקדם בבוקר. סגרנו היטב את דלתות הישיבה והתחלקנו לחוליות. מי שעם נשק התארגן להגנה וכל החובשים התארגנו לסייע בטיפול רפואי, ריכזנו ציוד רפואי, שיננו את הפרוטוקולים ונערכנו לטיפול בנפגעים. מבוגרים ומשפחות שגרים בסביבה הגיעו אלינו כדי להסתתר. הישיבה הפכה למין מבצר".
"לאחר זמן מה, כשקולות הירי שככו מעט. חבר שלי ממד"א מרחב איילון ואני יצאנו מן הישיבה, עדיין בבגדי השבת, בלי לחשוב פעמיים, לכיוון תחנת מד"א. בתחנה קיבלו את העזרה בברכה. קצרה היריעה מלדבר על הדברים שעשינו והמחזות שראינו, טיפלנו בנפגעים, עצרנו דימומים, הרגענו ולמרבה הצער גם טיפלנו בחללים רבים שרוכזו בתחנת שדרות".
"זו חוויה שאין לה אח ורע, אבל לטפל בכבוד בגופה של נרצח גם זו משימה קדושה והייתה לנו הזכות לעשות גם את זה. מבוגרים, שוטרים חיילים, אזרחים… בשלב מסוים בשבת הגיע המנכ"ל של מד"א אל תחנת שדרות ונתן לנו תמיכה מנטלית".
"מהבוקר מוקדם עד שעות הלילה הקטנות טיפלנו בנפגעים ובחללים. הצטרפתי לפינויים של נפגעים – מטפלים בפצוע, מפנים אותו, חוזרים לשדרות וחוזר חלילה, עד מאוחר בלילה, כאשר קולות ירי עדיין נשמעים בעיר שדרות. כל השבת היינו עסוקים בעשייה ולא עצרנו לחשוב על ההיתקלות עם המחבלים ליד תחנת המשטרה, רק בלילה מאוחר קלטתי שניצלתי ממוות ורק במזל או בהשגחה פרטית, לא הייתי אני אחד החללים".
כתושב קריית שמונה, ישי נמצא על ציר משונה מאד וכאילו מסמל בקורות חייו את מה שעובר על תושבי מדינת ישראל "כבר תשעה חודשים שאני מפונה מהבית שלי" הוא מספר. "לפני שהתפניתי מהבית הספקתי עוד לעשות משמרות בתחנה והיום אני משתדל ככל יכולתי לבצע משמרות בתחנת שדרות ולעזור לתושבי העיר. עשיתי כל מה שאני יודע ומה שלימדו אותי ומה שהתאמנתי עליו. המציאות היומיומית של כל תושבי מדינת ישראל היום היא לא נורמלית" מסכם ישי.
"כל ארגון מורכב מפרטים, מאנשים. תושבי מדינת ישראל יכולים לסמוך על מד"א, שבשעת הצורך המתנדבים והמתנדבות, העובדים והעובדות, יעשו מה שצריך כדי להגיע אליהם הכי מהר, לטפל במסירות ובמקצועיות ולהביא אותם לבית החולים בזמן".
לתרומה למד"א לחצו כאן
