איך זה מרגיש לנהל מתנדבים באחת הערים המטווחות במדינה? תשאלו את עידן אבשלום, חובש בכיר במד"א ורכז מתנדבים בתחנת קריית שמונה, שהתעקש להישאר בעיר ולהמשיך להפעיל את מערך הצלת החיים.
להיות רכז מתנדבים בתקופת מלחמה זה לקחת אחריות עצומה על הכתפיים, ועידן היה מוכן למשימה זו. כבר ב – 7 לאוקטובר, מיד כשהחל הירי לדרום, עידן התייצב בתחנת קריית שמונה ופעל כדי להעביר את התחנה משגרה לחירום, על כל המשתמע מכך: לוגיסטיקה, צוות כוחות, בדיקת תקינות כלים ועוד ועוד. ההשערה שהירי לדרום יהווה אות פתיחה למערכה בצפון הייתה ידועה לכל, ועידן וחבריו התכוננו לכך.
עידן: "בימי המלחמה הראשונים, טרם פינוי התושבים, התקבל אירוע של נפילת טילים בקריית שמונה. הגעתי למקום ככונן תגובה מידית וסייעתי בטיפול בשני הפצועים. זה למעשה המקרה הראשון בו טיפלתי, מתוך רבים".
עידן היה בזירות קשות. החל מאירוע פגיעת נ"ט ברכבים במרגליות שהסתיים ב – 7 פצועים, דרך אירוע הטילים בו נפצעו שני אזרחים באורח אנוש ועד מקרה המוות האחרון בעיר, הפגיעה באזרח שעבד בנגריה בקריית שמונה, וספג פגיעה ישירה.
עידן: "הזדמן לי לטפל בנפגעים כשמעל הראש ירי בלתי פוסק. לפעמים גם כטבמי"ם. זה לא נעים אבל משימת הצלת החיים חשובה יותר, בעיקר ברגעים האלה. מהירות התגובה קריטית". כשמדברים עם עידן וחבריו מגלים אומץ לב בלתי רגיל. עידן: "יש חשש כי זו סיטואציה מסוכנת, והמשפחה שהתפנתה באמת דואגת לי, אבל אבא שלי, חבר כיתת כוננות בקיבוץ ואני קיבלנו החלטה להישאר ולסייע. גם מחזקת אותי המחשבה שכל חברי התחנה פועלים יחד, עוברים יחד את אותם הקשיים וביחד גם מתגברים עליהם. אני מרגיש שמתחילת המלחמה תחנת מד"א בקריית שמונה הפכה לבית חם ולמשפחה שאוהבת ומחזקת".
ומה לגבי העתיד? עידן, כמו כלל צוותי מד"א בצפון, שומעים את התחזיות ומבינים שמערכה נרחבת בצפון הינה תרחיש ריאלי, אבל כמו שכבר הבנתם, הם לא הולכים לשום מקום. עידן: "גם אם המלחמה תתרחב אני אשאר פה ואעשה כל מה שצריך בכדי להציל חיים. חשוב לי להישאר בגליל".
תודה לך עידן. מאחלים לך ולכל חבריך ימים שקטים וחיים של ביטחון ונחת.
לתרומה למד"א לחצו כאן
