מלחמת חרבות ברזל

היום ה-404 ללחימה

לחצו ותרמו
להצלת חיים

אחריי, לעזה – פראמדיקית יונת דסקל

יונת דסקל גויסה בצו 8 מיד כשהוכרז מצב מלחמה, ולמרות שהיא אם ל – 2 פעוטות, היא התנדבה לשירות בחזית, בלב עזה.

יונת דסקל גויסה בצו 8 מיד כשהוכרז מצב מלחמה, ולמרות שהיא אם ל – 2 פעוטות, היא התנדבה לשירות בחזית, בלב עזה. עתה, לאחר יותר מ – 100 ימים של מילואים בהם חלק גדול תחת אש בלתי פוסקת, היא מספרת על התחושות, המחשבות ו  – 2 המשימות הגדולות של חייה: לשמור על משפחתה, ועל המדינה שהיא כל כך אוהבת

"קיבלתי צו גיוס כבר בשבת השחורה ולצד הרגשה ראשונית של לחץ, הייתה גם הרגשה חזקה של שליחות." מספרת יונת. "היה קשה לחשוב על ניתוק מהמשפחה בזמן שידעתי שיש ירי טילים לכיוון הבית שלנו, אבל הרגשתי שאני אמא במשרה כפולה. גם של הילדים שלי, שתודה לאל אנשים רבים טובים לקחו עליהם אחריות ושימחו אותם, וגם אמא של החיילים שלידי שהאמא האמיתית שלהם מחכה ודואגת להם בחוץ. אז אני הייתי האמא שלהם בתוך עזה: דאגתי שיהיו מוגנים, שיאכלו וכן, גם שיצחצחו שיניים."

יונת משרתת כפראמדיקית של פלוגת הפינוי החטיבתית של הנח"ל וסדר יומה היה עמוס מאוד "את היום התחלתי בבוקר אם היה לי מזל, או באמצע הלילה אם נדרשתי לטפל בפצוע. טיפלתי בפצועים בשטח וביצעתי חבירה לאחור לאמבולנסים, האמרים או למסוק, ובמהלך היום דאגתי לנהל שיחות נפש עם החיילים כדי לוודא שכולם בסדר."

על המרחק מהילדים היא מספרת: "כמובן שלטפל בפצוע אנוש תוך כדי נסיעה בדרך לא סלולה, כשמסביב ירי ולחימה, זה מאתגר. אבל האתגר האמיתי היה לחשוב על הילדים מבלי היכולת לתקשר איתם. הייתה פעם אחת שלא ראיתי את הילדים מעל שבועיים וגם לא היה קשר טלפוני בנינו, והבת שלי חגגה יום הולדת שנה. הלב היה מאוד עצוב אבל באותו היום פינינו 4 פצועים קשה וטיפלנו בהם בצורה טובה כל כך שמיד כשהעברתי אותם למסוק הבנתי כמה שהוויתור הזה, בנקודת הזמן הזאת, חשוב והכרחי."

ברגעים שהגעגוע כאב בעצמות, יונת חשבה על כל האנשים, וצוותי מד"א בתוכם, שאיבדו את חייהם באותה שבת שחורה ומאז אותו היום, והתמלאה במוטיבציה. "הטנקים ירו בכל מקום, היו היתקלויות עם מחבלים, ביצענו פינוי משטח אש והיו ימים שרק התפללתי לצאת מכל הדבר הזה שלמה, אבל בכל פעם שיצאתי החוצה ושמעתי על עוד איש מד"א שנפל הרגשתי שאני צריכה להמשיך את מה שהם התחילו בתור אנשי רפואה."

והחיבוק מרחוק שקיבלה מהבית ומהאזרחים, גם הוא חיזק המון. יונת "כל דבר שהאזרחים שלחו, בעיקר ילדים, העלה חיוך גדול על פניי ומילא אותי באושר. כל שיחת טלפון עם הבית עשתה לי טוב. ידעתי שזו משימה לאומית, חשובה, קריטית, ושמחתי שהייתה לי הזכות לקחת בה חלק כפראמדיקית, ולהביא לידי ביטוי את כל הידע והניסיון שצברתי בשנותיי במגן דוד אדום."

יונת עובדת באגף מבצעים במד"א וכחלק מתפקידה היא מכשירה צוותים להתמודדות עם אירועי אסון רבי נפגעים. כשהיא לא עסוקה בעבודה החשובה הזאת, היא מנהלת בהתנדבות את הפרויקט ההומניטרי "אמבולנס המשאלות" של מד"א, ומסייעת לחולים סופניים להגשים חלום טרם לכתם.

 

 

לתרומה למד"א לחצו כאן

מאמרים נוספים

מאז פרוץ המלחמה -פראמדיק מד"א שירן אלבז נשאר בביתו בשלומי להמשיך את עבודתו המבצעית, כשאשתו' שעובדת במוקד החירום 101 של מד"א' ובתו מתגוררות הרחק ממנו.
בשבעה באוקטובר חובשת בכירה ונהגת אמבולנס במד"א ספיר גניש, נלחמה לעזור לפצועים ולהציל חיים באשקלון בזמן שאחותה נמצאת בבסיס בדרום ומשפחתה בשדרות לשם חדרו מחבלים
שנה למלחמת חרבות ברזל: במגן דוד אדום חושפים את הנתונים של פעילות צוותי מד"א מפרוץ המלחמה
יחיא נאסר, חובש רפואת חירום מתחנת מד"א בקריית שמונה, כונן תגובה מידית
שי שטרית בן ה-19, מתנדב מד"א ותלמיד ישיבת ההסדר בשדרות, קם מוקדם בבוקר ה-7.10.23. "קמנו לעוד שבת, בלב מתכוננים לשמחת תורה מרגשת בישיבה, כשלפתע האזעקות החרידו את הכל. מטחים כבדים, אזעקות שלא נגמרות ואז הטלפון התחיל לצלצל"
כבר ב – 7 לאוקטובר, התייצב עידן בעיר ופעל כדי להעביר את התחנה משגרה לחירום: לוגיסטיקה, צוות כוחות, בדיקת תקינות כלים ועוד.
ב-7 באוקטובר אהרון לא היסס לרגע ויצא למלא את תפקידו כמציל חיים למרות השבת. היה ברור לו שמדובר בפיקוח נפש.
טוען עוד מאמרים...
דילוג לתוכן